רש"י על בבא קמא ח׳ ב:י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ח׳ ע״ב:ט״ו רש"י על בבא קמא ט׳ ע״א:א׳ »

17 אָמַר אַבָּיֵי: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וּטְרַף מִשִּׁמְעוֹן, דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל רְאוּבֵן וּמִשְׁתַּעֵי דִּינָא בַּהֲדֵיהּ; וְלָא מָצֵי אָמַר לֵיהּ: לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ, דְּאָמַר לֵיהּ: אִי מַפְּקַתְּ מִינֵּיהּ – עֲלַי הָדַר.

פירוש רש"י על בבא קמא ח׳ ב:י״ז

17 וקמשתעי דינא בהדיה - דבעל חוב לסלקו מאותו קרקע בדברים אם יש לו לראובן שום תביעה על בעל חובו לומר פרעתיך דקיימא לן במסכת שבועות דף מא. דאע"ג דנקיט שטרא אי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך בעי אישתבועי:

18 ולא מצי א"ל - ב"ח לראובן:

19 לאו בעל דברים דידי את - בקרקע זו שכבר יצתה מרשותך ואנא שיעבודי שקילנא:

20 משום דא"ל - ראובין:

21 כי מפקת מיניה עלי הדר - מה שאתה מוציא משמעון יחזור עלי שהרי קבלתי עלי אחריות:

« רש"י על בבא קמא ח׳ ע״ב:ט״ו רש"י על בבא קמא ט׳ ע״א:א׳ »